משכורת או דיבידנד — מה משתלם לבעל שליטה

תלוי בסכום ובמשכורת שאתה כבר מושך. בסכומים נמוכים משכורת בדרך כלל זולה יותר, כי מדרגות המס הראשונות נמוכות ונקודות הזיכוי מקזזות חלק. בסכומים גבוהים, אחרי שהמשכורת כבר טיפסה למדרגות העליונות וחצתה את תקרת הביטוח הלאומי, דיבידנד נעשה תחרותי. המחשבון משווה את שתי החלופות על אותו נטו.

בעל שליטה — מי שמחזיק 10% או יותר מהחברה — משלם שיעור מס גבוה יותר על דיבידנד מבעל מניות רגיל, ומעל תקרת מס יסף מתווסף גם רובד נוסף. חשוב לזכור שזה מגיע אחרי מס חברות ששולם על הרווח, כך שנטל המס המצטבר גבוה משמעותית משיעור הדיבידנד לבדו.

סעיף שמייחס ריבית רעיונית להלוואה שנתנה החברה לבעל שליטה ולא נושאת ריבית מספקת. בפועל, משיכת בעלים שנשארת פתוחה נחשבת הלוואה, ואם לא הוחזרה עד המועד שנקבע בחוק היא מסווגת מחדש כהכנסה — דיבידנד או משכורת — רטרואקטיבית.

דמי ניהול הם הכנסה מעסק אצל מקבל התשלום, כלומר הם חייבים במס הכנסה ובביטוח לאומי כמו כל הכנסה עצמאית, והחברה מכירה בהם כהוצאה. הם הגיוניים כשיש ישות נפרדת שבאמת נותנת שירותי ניהול. רשות המסים בוחנת סיווג כזה, וסכום שאינו תואם שירות אמיתי עלול להיפסל.

כמעט את כל הזכויות שנלוות לשכר: הפרשות לפנסיה ולפיצויים, ביטוח לאומי שמזכה בדמי אבטלה ובדמי לידה, וקרן השתלמות. אצל בעל שליטה יש גם מגבלות על חלק מהזכויות האלה. זה שיקול שלא מופיע בטבלת המס אבל משנה את התמונה.